בימים אלו ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בעניין קליימן (ע"מ 11835/05).

פסק הדין עוסק בסוגית החבות במס בידי בעלי מניות חברה משפחתית שחילקה להם דיבידנד מתוך רווחי אקוויטי אותם רשמה בדוחותיה החשבונאים.

עובדות המקרה: המערערים החזיקו במניות חברת מטאור באמצעות חברות אחזקה שהוקמו בסוף שנת 1999, והפכו למשפחתיות בשנת 2000. (מיד לאחר מכן, כבר בשנת 1999 קבלו החברות דיבידנד מהותי ממטאור, דיבידנד בין חברתי – שאינו חייב במס), בשנים 2002-2000 רשמו חברות האחזקה רווחי אקוויטי בגין רווחיה של חברת מטאור, ועוד באותם שנים חילקו חברות האחזקות דיבידנדים לבעלי מניותיהן, מתוך רווחי האקוויטי שנצברו בהן, ללא חיוב במס היות ומדובר בחברה משפחתית.

טענת פקיד השומה היא שמלשון  סעיף 64א(א)(1) לפקודתה:

"רווחים שחולקו מהכנסות החברה בשנים שהמס שהיא חייבת בו חושב ע"פ סעיף זה יראו כאילו לא חולקו…".

ובמקרה דנן הדיבידנד שחולק מקורו מהכנסה שבחברת מטאור ולא מהכנסתה של החברה המשפחתית. כמו כן לטענתו מדובר ברישום חשבונאי בלבד, ולכו יחול חיוב במס.

ביהמ"ש פסק שאין לראות ברווחי האקוויטי "כהכנסה" לעניין סעיף 64 (א)(1) מכיוון שרווחים אלו אינם בגדר "הכנסה" בהתאם להוראות סעיף 1 לפקודה.

מעובדות המקרה וקביעת ביהמ"ש עולות כמה נקודות:

• רווחי אקוויטי  אינם בגדר הכנסה ע"פ הפקודה.
• העברת מניות לפי סעיף 104 וחלוקת דיבידנד מהירה ומהותית מיד אחרי העברה – לא נטען לגביהן כי  בעסקה מלאכותית עסקינן.
• פערים בין רווח חשבונאי להכנסה החייבת – יכול ויהיו פערים כאמור כגון: בסיס מצטבר לעומת בסיס מזומן, רווחי שערוך, הפרשי פחת וכד'. האם כל עודף הכנסה חשבונאית על ההכנסה החייבת  אינו בגדר הכנסות בחברה משפחתית, וחלוקתו תתחייב במס?

אין אנו סבורים שיש לראות בכל קביעה גורפת, במיוחד במקרים כגון הפרשי עיתוי, (מזומן/מצטבר , הפרשי פחת וכד').

• חלוקות מרווחי שיערוך – בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים נראה כי תהיה עמדתו של בית המשפט בדומה למה שקבע בעניין רווחי אקוויטי אך גם כאן, לדעתנו ניתן להגן על עמדה לפיה המדובר בהכנסה ע"פ הוראות הפקודה אשר מועד הדיווח עליה נדחה למועד המימוש.
• IFRS – ביחס לעמדתו של בית המשפט באופן כללי על רווחי אקוויטי, נראה כי אין מחלוקת בדבר יכולתה של חברה לחלק רווחים הגם שהם תוצר של פעולות חשבונאיות גרידא כגון אקוויטי שערוך וכו' כדיבידנד, כך למעשה חלוקתם של רווחי שיערוך הנובעים מיישומם של כללי ה – IFRS, הם בבחינת דיבידנד לכל דבר ועניין, כך שבמידה וחולקו לחברה האם לא יחויבו במס בהתאם להוראות סעיף 126(ב). לדעתנו הוראות סעיף 87א לפקודה –

"בקביעת הכנסה החייבת לא יחול תקן חשבונאות מס' 29 שקבע המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, אף אם הוחל בדוחות הכספיים לגבי שנות המס 2007, 2008 ו – 2009."

אינן משנות דבר שכן חשבונאית הוחל התקן ע"י החברה המחלקת, וחולקו רווחי השיערוך, כדיבידנד. בקביעת הכנסתה החייבת של החברה המקבלת, מיישמים את הוראות סעיף 87א, ואין מחילים את התקן, אך דיבידנד התקבל !!, ולפיכך נראה כי לאור פסק הדין דנן , אשר מסווג חלוקה מעין זו כדיבידנד, ורק קובע כי אין המדובר ב"הכנסה" של החברה המחלקת, תתקשה רשות המיסים להתמודד עם סוגיית חלוקת רווחים חשבונאיים כלשהם, כדיבידנד.

• מיסוי כפול – לטענת הנישומים מיסוי רווחי האקוויטי בשלב זה יוביל למצב בו כאשר יחולק בפועל דיבידנד מחברת הבת לחברת האם המשפחתית (מאותם רווחי אקוויטי) יוטל שוב מס בגין הדיבידנד שכן המדובר בדיבידנד שקיבלה חברה משפחתית.

  לטענה זו משיב בית המשפט הנכבד:

  "אם נשוב לדוגמת העץ, הרווח ממכירת העץ בעוד הפרי עליו, הוא בר מיסוי בידי מוכר העץ. הרווח ממכירת הפרי תהא ברת מיסוי אף היא בידי מוכר הפרי. מדובר בשני ארועי מס שונים בשני מימושים שונים."

  לפי קביעת בית המשפט נראה כי בעת חלוקת הדיבידנד מחברת הבת לחברת האם ואף אם טרם חולקו רווחים אלו כדיבידנד בפועל לידי בעל המניות ישולם שוב מס, ולדעתנו בהחלט יש בכך מיסוי כפול על הדיבידנד.

  לפיכך בכל הכבוד לתיאוריית העץ והפרי, אין דעתנו כדעת בית המשפט, שנאמר: מרוב עצים לא רואים את היער.

   

   לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי  חיבה, רו"ח (משפטן) ישי כהן ורו"ח ענת דואני.